.JPG)
עבר חודש. האבטלה כבר עובדה מוגמרת. צריך להסתגל למצב. קודם כל חייבים לקצץ בהוצאות. ולא שחיינו בפזרנות מוחלטת חסרת רסן עד היום : לא יצאנו לטיולים בחו"ל, גם לא כאן בארץ. לא ערכנו מסיבות רבות משתתפים. ברוב סופי השבוע בחרנו לנוח בבית. חיינו בצניעות בהתאם למה שיש. תמיד ידענו מהן ההוצאות המדויקות על כל דבר, עקבנו בקפדנות אחרי תדפיסי הבנק וכרטיסי האשראי וסיימנו כל חודש ללא מינוס תודה לאל.
אבל, זה רחוק מלהיות מספיק. עכשיו הולכות ההכנסות שלנו להצטמצם ליותר מחצי, ומי יודע לכמה זמן ...
עת הקציר החלה
חייבים, כאן ועכשיו, לקצץ בבשר החי ולא משנה עד כמה יכאב. זה המחיר שיש לשלם כדי לשרוד. אם עד עכשיו קנינו בגדים בלי להיות מודעים למחיר הגבוה בתחילת העונה, הוצאנו כסף על פיצה פה וקפה שם, גיהצנו את הכרטיס על קניית אביזרים לבית ולגינה – נגמר! עוברים למצב חירום. אין עסקאות חדשות באשראי (פרט לאוכל והוצאות שוטפות הכרחיות). עסקאות שבוצעו – נחכה שתסתיימנה וזהו. כרטיסי אשראי נוספים – לבטל! סתם מסבכים את העניינים. אין בהם צורך וחבל על דמי הכרטיס המיותרים.
חייבים, כאן ועכשיו, לקצץ בבשר החי ולא משנה עד כמה יכאב. זה המחיר שיש לשלם כדי לשרוד. אם עד עכשיו קנינו בגדים בלי להיות מודעים למחיר הגבוה בתחילת העונה, הוצאנו כסף על פיצה פה וקפה שם, גיהצנו את הכרטיס על קניית אביזרים לבית ולגינה – נגמר! עוברים למצב חירום. אין עסקאות חדשות באשראי (פרט לאוכל והוצאות שוטפות הכרחיות). עסקאות שבוצעו – נחכה שתסתיימנה וזהו. כרטיסי אשראי נוספים – לבטל! סתם מסבכים את העניינים. אין בהם צורך וחבל על דמי הכרטיס המיותרים.
קניות בסופר, רק מה שצריך : הקץ לעוגות יקרות וממתקים, סלטים פיקנטיים, פסטרמות ונקניקים. משקאות ממותקים - כמה שפחות. פירות וירקות – קונים בשוק.
שלא לדבר על ה 'תותחים הכבדים' : עוזרת פעם בשבוע, גנן, רכב שני שיש לתחזק. כל סממני הנוחות שקשה מאד בלעדיהם ונראו עד עתה כמובנים מאליהם – חייבים ללכת.
על הנייר זה נראה כמו רשימת מכולת יבשה חסרת רגש- אבל בפועל ... זה קשה. מאד קשה. כל צעד כזה של קיצוץ עולה בבריאות : לך תסביר לילדה בתחילת גיל ההתבגרות שאי אפשר לקנות בגדים כפי שהייתה רגילה עד עכשיו, שאין כסף לפיצה כשמטיילים בקניון, ובכלל חסל סדר נסיעות חופשי לכל מקום עם האוטו. ואולי גם נצטרך לעבור לבית קטן יותר. איך בכלל אפשר להסביר את המצב בצורה המתקבלת על הדעת? מה אפשר לאמר לבעלי אוהב הניקיון והסדר המסתובב אבל וחפוי ראש מאז הבין שאין ברירה ונצטרך לחיות בלי עוזרת וגנן.
תם עידן הגנן והעוזרת
אני מביטה בצער ברכב הישן הירוק בן 9 השנים ששירת אותנו בנאמנות כל הזמן הזה ועבר איתנו חוויות שמחה וצער. "שלום אוטו", אני אומרת, "היית כמעט בן משפחה אצלנו, אהבנו אותך אבל עכשיו הזמן להיפרד."
מבטי עובר לבית המטופח שבנינו באהבה במשך 8 שנים- בית שחלמנו עליו כל חיינו, מוקף בגינה היפה שדאגנו כל כך לטפל בה וגוש גדול מעיק בגרוני : האם נצטרך לאבד את כל זה? הבית היחיד בחיי שחשתי שהוא באמת שלי. כאן מצאה המשפחה שלי עוגן אמיתי. ושוב נצטרך לשוב ולנדוד...
אני מביטה בצער ברכב הישן הירוק בן 9 השנים ששירת אותנו בנאמנות כל הזמן הזה ועבר איתנו חוויות שמחה וצער. "שלום אוטו", אני אומרת, "היית כמעט בן משפחה אצלנו, אהבנו אותך אבל עכשיו הזמן להיפרד."
מבטי עובר לבית המטופח שבנינו באהבה במשך 8 שנים- בית שחלמנו עליו כל חיינו, מוקף בגינה היפה שדאגנו כל כך לטפל בה וגוש גדול מעיק בגרוני : האם נצטרך לאבד את כל זה? הבית היחיד בחיי שחשתי שהוא באמת שלי. כאן מצאה המשפחה שלי עוגן אמיתי. ושוב נצטרך לשוב ולנדוד...
תחושות של כשלון והחמצה ממלאות אותי :
- "הכל באשמתך. בגלל שאת לא עובדת הגענו למצב הזה" אני אומרת לעצמי "אכזבת את הבת שלך שסמכה עלייך שתדאגי לה"
אבל האמת - מה יכולתי לעשות? פוטרתי בגלל חברה נצלנית שרימתה אותי מהתחלה ללא ידיעתי. האם עלי לכפוף ראש ולאמר 'אמן' לכל הנבלות האלה העושות את הכסף הגדול על גבם של עבדים כמוני ומנצלות בצורה צינית את המיתון? למה עליי להרגיש אשמה בכלל?
אולי דווקא זה הזמן המתאים ביותר לשינוי שתמיד רציתי? להיות מאושרת ושלמה יותר גם עם פחות? ליהנות מזיוו של היום ומהסביבה ולחיות. פשוט לחיות. האם זה יותר מדי לבקש?
"חשבי על הצד הטוב שבדבר", אני אומרת לעצמי , "לפחות בשני מקצועות את עומדת לבנות קריירה חדשה : גנן ועוזרת בית. כאן לעולם לא תהיי מובטלת..."
קדימה! קודם נסיים עם העוזרת ואחר כך עם הגנן. האוטו יימכר מיד אחר כך.
ידי נשלחת בהחלטיות לעבר הטלפון ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה