לא יכול להיות ... זה לא באמת קורה לי ... אני בחוץ.
מה לא עשיתי בסדר? למה אני?!! רגלי נושאות אותי, ואיני יודעת בדיוק לאן ... עיני מביטות ואינן רואות דבר.
הכל החל (או נגמר) בשיחה תמימה שיזמתי עם האחראי עלי. בסך הכל רציתי להבין היכן אני עומדת ומה דעתו עליי.
הכתובת היתה על הקיר ...
לאחרונה חשתי שהוא מדבר אלי בגסות ומתקיף אותי לעיתים קרובות. כל מה שאני עושה אינו לרוחו. למרות שישבתי שעות ועבדתי בטירוף ללא עזרה מאיש, עשיתי את המוטל עלי והרבה מעבר לכך – לא שמעתי מלה טובה אחת!
לאחרונה חשתי שהוא מדבר אלי בגסות ומתקיף אותי לעיתים קרובות. כל מה שאני עושה אינו לרוחו. למרות שישבתי שעות ועבדתי בטירוף ללא עזרה מאיש, עשיתי את המוטל עלי והרבה מעבר לכך – לא שמעתי מלה טובה אחת!
נהפוך הוא, בכל דבר אפשרי נמצא משהו לא טוב. אם בקשתי עזרה ממישהו : 'את לא יודעת להתמודד עם בעיות'. אם ניסיתי להתמודד לבד עם בעיה: 'את לא משתפת פעולה עם הצוות'. אם הצעתי להתקדם הלאה לפי סדר עדיפויות: 'את מטאטאה את הבעיות מתחת לשטיח'. מה גם, שבמשך כל התקופה שעבדתי (יותר מחצי שנה) לא ראה לנכון להזמין אותי אף לשיחת משוב אחת ...
האמת, שהכתובת הייתה מזמן על הקיר: כבר מהתחלה חשתי שמשהו לא כשורה בהתנהלות הכוללת של האחראי עלי ובדינאמיקה המקצועית שבין שנינו. היה בינינו חוסר הבנה מוחלט בכל הקשור לענייני עבודה. איך יכולתי לתאר לעצמי שהאדם הנחמד והסימפטי שראיין אותי בהתחלה הוא בעצם מפלצת חסרת מצפון? אדם החי בסרט?
ניסיתי לדחות את השיחה ככל האפשר כי חשתי בפנים שהתוצאה לא תהיה טובה ... אבל קיוויתי שלמרות היותו קשה, בשורה התחתונה הוא מעריך בליבו את מה שאני עושה.
יצא המרצע מן השק
ואז ... בשיחה הזו – נפלה עלי התיקרה... 'התפוקה שלך מתחת לכל ביקורת!' נאמר לי. 'ניסיתי להעיר אותך אבל את ישנה!' בניסיון אחרון לשאול מה עם כל מה שעשיתי עד עכשיו - נעניתי בגסות ב 'מה שעשית, הכי פחות חשוב בשבילי! יותר מעניין אותי שיש הרבה דברים שהיית אמורה לעשות מלכתחילה ואפילו לא ניסית!'
ואז ... בשיחה הזו – נפלה עלי התיקרה... 'התפוקה שלך מתחת לכל ביקורת!' נאמר לי. 'ניסיתי להעיר אותך אבל את ישנה!' בניסיון אחרון לשאול מה עם כל מה שעשיתי עד עכשיו - נעניתי בגסות ב 'מה שעשית, הכי פחות חשוב בשבילי! יותר מעניין אותי שיש הרבה דברים שהיית אמורה לעשות מלכתחילה ואפילו לא ניסית!'
מעניין מאד. אני חושבת. עד כמה שידוע לי, הובאתי לעבודה זו בדיוק כדי לעשות את מה שעשיתי עד עכשיו. על אילו דברים נוספים הוא מדבר? הבנתי סופית שחששותיי היו מוצדקים ושאין לי סיבה להמשיך במקום הזה יותר.
'אוקיי !' עניתי בקור 'אם זה המצב, כנראה שבאמת אין לך צורך במישהי כמוני. רק חבל שלא טרחת להגיד את זה חצי שנה קודם ולחסוך לי את הסבל המיותר הזה!' קמתי והלכתי קצת לפני שהדמעות החלו לפרוץ ...
לא רואה בעיניים
האדרנלין זועק לשמיים. איני מסוגלת לשבת במקום אחד. רק ללכת וללכת וללכת ... עד לאן שתיקח אותי הרוח או עד שאפול מאפיסת כוחות. כולי אפופה מערבולת של מחשבות מבולבלות, חושך, ערפל, קיפאון מוחלט בפנים ...
מה אומר עכשיו לבעלי? איך אביט בפני הבת שלי ואגיד לה שפוטרתי? רק לפני חצי שנה יצאתי מפיטורין והתחלתי לעבוד כאן, ועכשיו שוב? לאן אלך? עם מי אדבר?
האדרנלין זועק לשמיים. איני מסוגלת לשבת במקום אחד. רק ללכת וללכת וללכת ... עד לאן שתיקח אותי הרוח או עד שאפול מאפיסת כוחות. כולי אפופה מערבולת של מחשבות מבולבלות, חושך, ערפל, קיפאון מוחלט בפנים ...
מה אומר עכשיו לבעלי? איך אביט בפני הבת שלי ואגיד לה שפוטרתי? רק לפני חצי שנה יצאתי מפיטורין והתחלתי לעבוד כאן, ועכשיו שוב? לאן אלך? עם מי אדבר?
השמש כבר שוקעת. השמיים מקבלים גוון ורדרד. השעה האהובה עלי ביותר בימים רגילים. והיום ...
אני מגיעה לאתר בניה נטוש, רחוק מאד מהעבודה. מייחלת שהאדמה תבלע אותי בזה הרגע. לא רוצה להיות בשום מקום. רק להיכנס למיטה ולישון את עצמי לדעת. לא לחוש דבר מהסיוט שעובר עלי עכשיו.
רק לחזור הביתה ...
צלצול הטלפון מקפיץ אותי ממקומי: 'איפה את אמא?' נשמע קולה של בתי. 'מתי את חוזרת?' אני מתנערת. בולעת את דמעותיי. נושמת עמוק. רק להתגבר על הבכי... להחזיק מעמד עכשיו... שהילדה לא תרגיש... 'אני בדרך מותק, כבר חוזרת, אל תדאגי'.
צלצול הטלפון מקפיץ אותי ממקומי: 'איפה את אמא?' נשמע קולה של בתי. 'מתי את חוזרת?' אני מתנערת. בולעת את דמעותיי. נושמת עמוק. רק להתגבר על הבכי... להחזיק מעמד עכשיו... שהילדה לא תרגיש... 'אני בדרך מותק, כבר חוזרת, אל תדאגי'.
אני יודעת מה אעשה : אתקשר עכשיו לבעלי ואספר לו הכל. כשאחזור הביתה, אספר זאת גם לילדה. בעצמי. לא אסתיר דבר. אבל אחר כך אכנס למיטה, אתכסה בשמיכה, אסגור את הדלת, ואתפרק עד מחר בבוקר. לא רוצה לראות אף אחד. מה שחשוב שהילדה לא תראה אותי בוכה עכשיו! בשום אופן!
בשארית כוחותיי אני מתקשרת לבעלי: 'זהו. בעבודה זה הסוף!'
ואין צורך להוסיף עוד ...
Image from ALTZERO on flickr
