בוקר, קרני השמש החמימות מלטפות את פני, ציוץ ציפורים מקדם אותי בברכה. איזה יום נפלא. יום שישי, לא צריך לקום לעבודה ... ואז, בבת אחת זה נופל : אין לי עבודה!!!
מועקה איומה חונקת את גרוני. אירועי אתמול שבים אלי. כעס, חרדה וחוסר אונים משתלטים עלי באחת. המחשבה הראשונה שעולה - להתכרבל עמוק בשמיכה ולא לקום. מה הטעם?
מועקה איומה חונקת את גרוני. אירועי אתמול שבים אלי. כעס, חרדה וחוסר אונים משתלטים עלי באחת. המחשבה הראשונה שעולה - להתכרבל עמוק בשמיכה ולא לקום. מה הטעם?
שלב התיכנון
לא בא בחשבון! עונה קול תקיף ולא מתפשר. 'האישיות החזקה' שלי - אישיות רבת עוצמה שמתעוררת כל פעם מחדש בעיתות משבר וייאוש קיצוני, ומלווה ומדריכה אותי בנאמנות עד היציאה מהבוץ, ואז - הולכת לה לישון בשקט עד המשבר הבא.
את קמה עכשיו, מתלבשת, אוכלת משהו והדבר הראשון שתעשי הוא לטפל בגינה. שום דבר אחר לא חשוב.
לא בא בחשבון! עונה קול תקיף ולא מתפשר. 'האישיות החזקה' שלי - אישיות רבת עוצמה שמתעוררת כל פעם מחדש בעיתות משבר וייאוש קיצוני, ומלווה ומדריכה אותי בנאמנות עד היציאה מהבוץ, ואז - הולכת לה לישון בשקט עד המשבר הבא.
את קמה עכשיו, מתלבשת, אוכלת משהו והדבר הראשון שתעשי הוא לטפל בגינה. שום דבר אחר לא חשוב.
הגינה, נכון! אני נזכרת, כבר שנה אני מתכננת לעצב את הפינה הקדמית בחצר עם טוף ואבנים במקום הדשא שכבר מזמן שבק חיים. השבח לאל! יש לי פרויקט!!
אני קופצת מהמטה במרץ שלא שיערתי שיש לי, לוקחת דף נייר וצבעים ומתחילה לשרטט בקדחתנות את תוואי הגינה העתידית. כעבור שעה אני מוציאה תחת ידי סקיצה מלבבת. לא רע בכלל!
אוקיי, עכשיו צריך להשיג את חמרי הגלם : יריעות פלסטיק, טוף, אבני נחל, אבני סלע, בקיצור- ללכת למשתלה הקרובה ולקנות.
- "מה את מקשקשת?!" רוטן בעלי בראותו את רשימת המלאי המפוארת "רק אתמול פוטרת וכבר את הולכת לזרוק כסף על גינה, כשלא בטוח שיהיה לנו מה לאכול מחר? לא מעניין אותי מזה בכלל."
- "לא צריך..." אני עונה בעלבון וחשה במועקה הגוברת והולכת. "אעשה זאת ללא עזרה. בעצמי, ובלעדיך..."
זה הזמן להפעיל את 'הצפרדע החירשת' – מצב מיוחד של חירשות סלקטיבית שאני מפתחת כאשר הנאמר עלול לפגוע בי או להזיק לתכניותיי. כאן אני עושה מה שנראה לי נכון בהתעלמות מלאה מדברי הסביבה הקרובה באשר הם.
לעבודה ולמלאכה!
אני נכנסת לרכב ולעבודה. תחילה יש לעשות סיור מלאי בישוב. לזכותי ייאמר שאני אלופה אולימפית במציאת זבל שנתן לשדרוג לצרכי גינון. אני יודעת בדיוק אילו סוגי אבנים נתן למצוא ואיפה.
קודם כל אני נכנסת לאזורים בם נמצאים אבני שפה זרוקות למדרכות מסוגים וצבעים שונים (וכאלה לא חסר אצלנו). אחר כך, לאזורי הבניה בם יש חצץ לבן. וכמובן אין לשכוח את ערמת אבני הסלע הזרוקה סמוך לביתי, שרידים למשתלה קטנה שהייתה שם פעם.
אני נכנסת לרכב ולעבודה. תחילה יש לעשות סיור מלאי בישוב. לזכותי ייאמר שאני אלופה אולימפית במציאת זבל שנתן לשדרוג לצרכי גינון. אני יודעת בדיוק אילו סוגי אבנים נתן למצוא ואיפה.
קודם כל אני נכנסת לאזורים בם נמצאים אבני שפה זרוקות למדרכות מסוגים וצבעים שונים (וכאלה לא חסר אצלנו). אחר כך, לאזורי הבניה בם יש חצץ לבן. וכמובן אין לשכוח את ערמת אבני הסלע הזרוקה סמוך לביתי, שרידים למשתלה קטנה שהייתה שם פעם.
השמש קופחת בעוז, אני נוטפת זיעה, אבל דבר לא מפריע לי. אני עובדת כנשוכת נחש. מעמיסה על הרכב המסכן שלנו ערמות על גבי ערימות, אותן אני מביאה לחצר הבית אחת אחרי השנייה בקצב מטורף: רק לא לחשוב ... לא לכאוב ... לא להרגיש דבר ...
- "מה זה!!! החלטת לפתוח פה מחצבה? מה כל הלכלוך הזה?!" מתחלחל בעלי למראה החומה המתגבהת מול עיניו.
- "אל תתערב!" אני עונה "לא רצית לעזור לי אז אל תפריע!" וממשיכה בשלי במלוא המרץ.
לפנות ערב נערמת בחצר גבעת אבנים שלא הייתה מביישת את מזבלת חירייה במלוא הדרה, אבל אני מאושרת.
אוצר בלום בבית הספר
- "את יודעת אמא" אומרת בתי "נדמה לי שליד בית הספר שלנו בנו גינה לתיכון החדש וראיתי שהשאירו כל מיני דברים. אולי תמצאי משהו מעניין בדרך?"
עוד לא סיימה את המשפט ואני כבר ברכב בדרך לבית הספר. הכל חשוך ומפחיד מסביב, אין נפש חיה. מה בשם אלוהים יש לי לחפש כאן? אני מתקרבת עם הרכב לאט לאט, ופתאום - לא יאומן! ערימת חלוקי נחל שבורים זרוקה בצד הדרך.
לא יכולה להאמין למזלי הטוב. מציאה כזו? תודה אלוהים!!!
ומתחילים להעמיס. בשלב זה אני כבר משוכנעת שאיבדתי את שפיותי לחלוטין. מה יש לאישה במיטב שנותיה לעשות בלילה חוץ מלהעמיס אבנים באזור נטוש כזה ?
ממש לא אכפת לי ... זה חזק ממני. כמו סוג של התמכרות. אני חייבת לעשות את זה ויהי מה ... לא מזיז לי מה יגידו. שיחשבו שהשתגעתי.
- "את יודעת אמא" אומרת בתי "נדמה לי שליד בית הספר שלנו בנו גינה לתיכון החדש וראיתי שהשאירו כל מיני דברים. אולי תמצאי משהו מעניין בדרך?"
עוד לא סיימה את המשפט ואני כבר ברכב בדרך לבית הספר. הכל חשוך ומפחיד מסביב, אין נפש חיה. מה בשם אלוהים יש לי לחפש כאן? אני מתקרבת עם הרכב לאט לאט, ופתאום - לא יאומן! ערימת חלוקי נחל שבורים זרוקה בצד הדרך.
לא יכולה להאמין למזלי הטוב. מציאה כזו? תודה אלוהים!!!
ומתחילים להעמיס. בשלב זה אני כבר משוכנעת שאיבדתי את שפיותי לחלוטין. מה יש לאישה במיטב שנותיה לעשות בלילה חוץ מלהעמיס אבנים באזור נטוש כזה ?
ממש לא אכפת לי ... זה חזק ממני. כמו סוג של התמכרות. אני חייבת לעשות את זה ויהי מה ... לא מזיז לי מה יגידו. שיחשבו שהשתגעתי.
שירת הניצחון
מה שבטוח - העבודה המאומצת הזו מוציאה ממני את הכעס ואת האגרסיות העודפות, משכיחה ממני את הדאגות והחרדות. כבר לא אכפת לי עכשיו מה יקרה ומה יהיה מחר.
אני חוזרת הביתה כולי מטונפת וכל שריריי תפוסים, אבל רוחי מרוממת. עשיתי זאת. בניגוד לכל הסיכויים! הצלחתי בעמידה ביעד. השגתי את רוב האבנים שרציתי ועוד בחינם. אני צריכה להשיג רק טוף שזה כלום. מחר אקנה את היריעות והטוף ואתחיל לעבוד על הגינה. כבר לא יהיה צורך לבזבז מים על השקייה.
מה שבטוח - העבודה המאומצת הזו מוציאה ממני את הכעס ואת האגרסיות העודפות, משכיחה ממני את הדאגות והחרדות. כבר לא אכפת לי עכשיו מה יקרה ומה יהיה מחר.
אני חוזרת הביתה כולי מטונפת וכל שריריי תפוסים, אבל רוחי מרוממת. עשיתי זאת. בניגוד לכל הסיכויים! הצלחתי בעמידה ביעד. השגתי את רוב האבנים שרציתי ועוד בחינם. אני צריכה להשיג רק טוף שזה כלום. מחר אקנה את היריעות והטוף ואתחיל לעבוד על הגינה. כבר לא יהיה צורך לבזבז מים על השקייה.
והלילה אישן טוב!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה