ייעוץ בחיפוש עבודה - איך מתחילים

אני פוקחת את עיניי עם קרני השמש הראשונות. למרות שישנתי בקושי ארבע שעות לא ברור לי מאין האושר שממלא אותי, ואז אני נזכרת : יש לי כוון (אולי ייעוד)!! אני נושמת עמוק ומרגישה שפתאום הכל פתוח וקליל. אני קופצת מהמטה לקרוע את היום.

אבל בשם אלוהים, אף פעם לא הייתי עצמאית. איך מתחילים בכלל? מה צריך לעשות קודם? איפה יש מידע על ייעוץ לחיפוש עבודה? מה צריך לדעת בשביל זה? האם הרבה עוסקים בכך? לצערי אין בסביבתי הקרובה אנשים שעבדו כעצמאיים. כולם שכירים, בעבודות מסודרות "עד הפנסיה". לא מהם אוכל לקבל עזרה והשראה.

ייעוץ בחיפוש עבודה - יש חיה כזו?

אני ניגשת למושיע הגדול - האינטרנט. מקישה בגוגל "חיפוש עבודה" וממתינה -
לא יאומן! עולם שלם נגלה לעיניי : מאמרים, פורומים, כתבות והמון המון המון יועצים ומאמנים מכל הסוגים הבאים להראות למובטלים המסכנים את האור בקצה המנהרה.

אני בהלם. לא שיערתי שיש כל כך הרבה העוסקים בייעוץ בתחום. מה שבטוח – לא אני המצאתי את הגלגל. מצד שני, במקום שקיימת תחרות כנראה יש גם צורך. ומתחרות אף פעם לא פחדתי. להיפך. יש לי ניסיון עשיר בעבודה בתחום תחרותי מאד, בו גברתי פעמים רבות על חבר'ה צעירים ממני בהרבה. אני בטוחה ברעיונותיי היצירתיים, ביכולותיי , בנחישות ובחוש האלתור שלי.

הגיע הזמן לראות מה מציעים מתחרי לעתיד. בין הכתובות שאני עוברת אני מוצאת אתרים מרשימים – הן חיצונית והן מבחינת התוכן. אחרים מאד לא מקצועיים, מלאים בשגיאות כתיב ונראה שנעשו כלאחר יד – ממש לא מתחשק לקרוא ולפנות לאנשים כאלה.

קורסים קורסים תרדוף ...

דבר בולט הנגלה לעיניי הוא המיתוג בהכשרה המקצועית : כמעט כל אחד הוא פסיכולוג בהתהוות, עובד סוציאלי בכיר, ראש מחלקה כזו או אחרת, בעל 50 שנה ניסיון ... ומה לא. נזכרתי בפסיכולוגית מטעם שירות התעסוקה אתה נפגשתי לאחרונה. לכאורה בעלת כל הנתונים המקצועיים הרלוונטיים : תואר שני בפסיכולוגיה, ותק וניסיון של שנים עם מחפשי עבודה. בפועל – לא קבלתי ממנה עזרה ולו קמצוץ. ובאמת, מה היא כבר יכולה לחדש לי? מה היא יודעת על שוק העבודה בהייטק? בביוטק? ברפואה משלימה? בייעוץ ואימון אישי? עד כמה היא מכירה את הצרכים של המשרות השונות? את האנשים עצמם? איזה מידע היא יכולה לתת לי על מקצועות אחרים, ההכשרה אליהם וכמה הם מבוקשים בשוק?

רשימת הקורסים שאני נתקלת בהם – לא תבייש שום אוניברסיטה יוקרתית : ייעוץ ארגוני, משאבי אנוש, שווק , סדנאות כאלה או אחרות... אף פעם לא הבנתי מה נותנים כל הקורסים הללו. הרי מה שחשוב הוא הניסיון המעשי. גם שחייה אי אפשר ללמוד בהתכתבות. אהיה כנה עם עצמי ועם אחרים : יכולותיי וניסיוני המעשי בתחום – הם כרטיס הביקור שלי.

אימון או אמון?
הזמן טס. כבר עברו שלוש שעות, ואני שקועה עמוק בקריאה באתרים השונים. בחיי, זה ממכר...
שמתי לב שהרוב עוסקים בכתיבת קורות חיים והכנה לריאיון עבודה. חלקם גם מציעים פגישות אימון. אני לא פסיכולוגית ולא מאמנת. בכלל - כדי לכתוב קורות חיים או לענות כראוי על שאלות בעייתיות בריאיון צריך אימון? לפעמים מספיק מידע ספציפי וזהו. מה שבטוח, הייעוץ שלי יהיה ממוקד וקצר ומכוון לצורך של הלקוח. שתיים שלוש פגישות לכל היותר. אם מישהו ירצה יותר פגישות – יקבל בכיף. אבל אין צורך להאריך את הזמן סתם.

די, הגיע הזמן להפסקה. ברור שהולכת להיות לי כאן עבודה בגדול : גם לבדוק מה התחומים העיקריים שיש בהם צורך, גם ללמוד מהמאמרים הקיימים דברים חשובים, להתעדכן במקצועות החדשים שנכנסו היום, מהי ההכשרה הדרושה להם, היכן לומדים מה , כמה עולה כל דבר ועוד הרבה יותר.

באלוהים, אני מרגישה שאני מסוגלת לאכול חצי מקרר עכשיו!

http://www.right-place.co.il/

Image : from fayewesthausen on flickr

אבל לאן הולכים ?

זהו. נפלה ההחלטה. הולכים לעצמאות. יופי!  אבל מה בדיוק הכיוון? פה קבור הכלב ...
מאז ועד היום לא ידעתי לענות על השאלה "מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה?". אין לי מושג מה היעוד האמיתי שלי בחיים. ניסיתי מספר לא קטן של כוונים והבנתי חד משמעית שרובם אינו מתאים לי. אבל מה בשם אלוהים כן מתאים ...
אני מעבירה לנגד עיני (כפי שעשיתי לא פעם בעבר) את מגוון היכולות ותחומי העניין שלי :

מרוב כישורים לא רואים את היער

- שמיעה מוסיקלית יוצאת דופן - נחמד. אבל מה בדיוק אעשה אתה? אני לא מתכוננת להקים להקה. ואת הביטלס כבר המציאו גם ללא עזרתי.
- יצירתיות בעבודת יד - נו באמת, אפשר להתפרנס מזה? גם מוצלחים ממני לא הביאו מזה אוכל.
- אהבת קריאה – אפתח ספריה חדשה? חנות ספרים ... לא ממש קוסם לי.
- כשרון כתיבה – יופי, אכתוב את זיכרונותיי בפנסיה. לא מתאים לעכשיו!
- יכולת לוגית ומתמטית – בסרט הזה כבר היינו.
- זיכרון פנומנאלי לאירועים ופרצופים – אלך לפתוח מחלקה עצמאית לזיהוי פלילי? סוכנות בלשות?
- חוש טכני מעולה – ומה? אלך עם שריריי ה'משורגים' לעסוק בשיפוצים, נגרות או אינסטלציה?
- עניין גובר והולך במכונאות רכב – אפתח עכשיו מוסך?!!
- עניין בפסיכולוגיה חברתית – לאן בדיוק זה יוליך אותי?
- כשרון משחק – יותר מדי חשיפה. גזילת אנרגיות מטורפות. הבנתי את זה כבר לפני 20 שנה.
- חוש אלתור וגמישות מחשבה – טובים כאשר יש כוון נתון , ולי אין.
בקיצור, כלום אחד גדול. זו הבעיה, מרוב 'יכולות' אני לא רואה מה אני יכולה באמת לעשות. שום רמז.

אין חכם כבעל נסיון
מנסה דרך דברים שצברתי בהם ניסיון במהלך החיים :- הוראה או הדרכה בהייטק – יש לי פחד קהל נוראי, וזה לא מעניין אותי כעיסוק.
- כתיבה טכנית או עריכת תוכן בהייטק – זה היה יכול להיות נחמד אלמלא העובדה המצערת שאם אינך דובר אנגלית כשפת-אם, אינך נחשב במחוזות אלה. גם כאן לא אמצא ישועה.

אולי דברים שתמיד רציתי לעשות ולא מצאתי זמן?
הדבר היחיד שעולה הוא הרצון לעזור לנזקקים. תמיד הבטתי בקנאה בכל אותם מתנדבים המעניקים מעצמם לאלה הצריכים עזרה. אף פעם לא היה לי זמן לפעילות מעין זו ולא ראש פנוי. אני בטוחה שזו הרגשה מרוממת לעזור לאנשים ולהרגיש שאתה עושה משהו לנשמה. אם יש לך מספיק כסף למחייתך כמובן. אבל, כשצריך לשרוד, משתנים סדרי העדיפויות ...

קצה של חוט
אולי מכוון של צורך : מה אנשים צריכים היום? בתקופת מיתון כזו, הרבה מובטלים, אנשים מחפשים עבודה, זקוקים לעידוד...
ואז, זה קופץ : יש! ייעוץ בחיפוש עבודה! איך לא חשבתי על זה קודם? הרי הפכתי לאוטוריטה בחיפושי עבודה. עשיתי זאת לא מעט במהלך הקריירה שלי עד שהפכתי ממש מומחית. עזרתי להרבה חברים שעבדו אתי למצוא עבודה בתחום בדיקות התוכנה בהיי טק. הכנתי מועמדים לקבלה לעבודה כל כך הרבה פעמים. וכמה פעמים נועצו בי חברים ומכרים כשהיו בצומת דרכים בקריירה האישית שלהם? איך לא חשבתי בכוון?
ובכלל, יש כאן הרבה עזרה לאנשים. סגירת מעגל עבורי. אולי זה סוג של ייעוד בשבילי?

אור ממלא את עיניי. מזמן לא הרגשתי כל כך טוב.

סוף-סוף נפתח לי קצה של שביל ...


http://www.right-place.co.il/

Image : Einstein Reborn on Flickr

עצמאית - להיות או לא להיות

שעת לילה מאוחרת, כמעט בוקר. כולם ישנים כבר מזמן. זוהי השעה האהובה עלי מאז ומתמיד. אני יושבת ובוהה בחלון בחשכת הלילה, מקשיבה לקולותיו.
בשעה זו ראשי נקי, חופשי מהסחות הדעת של היום. לא נתן לתאר לכמה מבחנים למדתי, כמה עבודות עשיתי, כמה מהחלטות חיי החשובות ביותר נפלו בשעה הזו. רוגע נופל עלי, טרדות היום אינן מגיעות לכאן.
זוהי ההזדמנות לגלגל בחופשיות את המחשבות הטורדות את מוחי כבר תקופה ארוכה. זה הזמן לנהל שיחה נוקבת עם מכר ותיק שלא נפגשתי אתו מזמן – עם עצמי.

- את חושבת שלהיות עצמאית הכי מתאים לך?
- כן.

- את יודעת שזה לא מצב בטוח ...
- ולהיות שכירה בגיל קרוב ל-50 יותר בטוח?

- תצטרכי לעבוד קשה מאד!
- ומה עשיתי עד עכשיו? לא עבדתי קשה? הפעם לפחות זה למען עצמי.

- את יודעת שתצטרכי לשלם מחיר ...
אני שותקת. זה נכון. אשלם מחיר כבד של לחץ גדול, חוסר ודאות, בדידות, חרדות, נדודי שינה, מצבי רוח ... קשה לי לענות על זה...
- זה מפחיד... אבל איזו אלטרנטיבה יש לי? מתחדשת השיחה אחרי מספר דקות.

- את יודעת שאם תעזבי את ההייטק אין דרך חזרה.
- ואם לא אעזוב? מי מבטיח לי שאוכל להמשיך? ובאיזה מחיר?

- מה עם עבודה כשכירה במקצועות אחרים?
- במה בדיוק? ללא ניסיון, מי יקבל אותי בגיל כזה למקצוע אחר? ושוב לעבוד תחת בוס שקטן עליי בעשרה מספרים? זה גרוע ממוות.

- את יודעת שתצטרכי לרדת ברמת החיים שלך בצורה משמעותית. אולי אפילו לחיי עוני.
- נכון. אבל אני לא מפונקת. בשביל מטרה מתאימה – אני מוכנה לגור גם בצריף. לא מתים מזה.

- את אולי כן, אבל חשבת על בעלך ובתך? מה בדיוק יעשו הם?
- עד עכשיו נקרעתי בגלל שחשבתי רק עליהם. עכשיו הגיע הזמן שיחשבו עלי. אני לא מוכנה להרוג את עצמי בטרם עת כדי לממן בית יפה עם גינה ורכב. ואם אמות, ממילא לא יהיה להם דבר מכל זה.

- לא יהיה לבתך כסף לבגדים שהיא צריכה, חוגים שהיא רוצה, בילויים ...
- היא תלך לעבוד בבייבי-סיטינג, טיול עם כלבים והדרכה בקייטנות ותשיג בעצמה את הכסף לבגדים. אמי נותנת לה גם דמי כיס. זו הכנה מצוינת לחיים. אהבה ועזרה היא תמשיך לקבל מאיתנו מלא החופן. קורת גג ואוכל יהיו לה. היא לא תיזרק לרחוב.

- את חושבת שאת מסוגלת ללכת לחברות ומוסדות ולשווק את עצמך? לעמוד ולדבר מול קהל? לנהל משא ומתן על מחיר? ליצור קשרים?
פה קבור הכלב! כאן נחשפים המחסומים העצומים שהיו לי מאז ומעולם : חוסר ביטחון עצמי בנסיבות חברתיות, קושי בשווק עצמי (לעומת שווק אחרים בהצטיינות...), קושי במשא ומתן ועוד כהנה וכהנה. עם ה'שדים' הללו אצטרך להתמודד בכל הכוח. לא עשיתי זאת אף פעם. זוהי כנראה גם הסיבה שלא פרצתי קדימה עד היום ...
- דבר אחד אני יודעת בוודאות : כאשר החלטתי להתמודד עם פחד כלשהו, עשיתי זאת עד הסוף. מעולם לא נתתי לעצמי להירתע מהתמודדות.

- מה יהיה אם לא תצליחי?
- מה שבטוח, לא אחזור לעבודה שכירה בהיקף שהיה קודם. גם אם לא אצליח בדבר אחד, אנסה דבר אחר. בסופו של דבר אני מאמינה שאמצא את מקומי. במקרה הכי גרוע אתן שיעורים פרטיים ואסייע בכתיבת עבודות לסטודנטים דבר שבו אני מצטיינת.

- וממה תחיי בינתיים? הרי לוקח זמן עד שתראי כסף אם בכלל?
- לא אכפת לי לעבוד בשכר מינימום בסקרים, חלוקת עיתונים ועבודות זמניות מסוג זה. העיקר לא לשבת כל היום תחת אחריותו של בוס זה או אחר. אם לא יספיק הכסף, נצטרך לעבור לדירה קטנה יותר ונשכיר את הבית. אנחנו נחיה עם מה שיש.

- את יודעת שיש לך עוד 16 שנה עד שתגיעי לפנסיה. כך תתנהלי עד אז?
- מי חושב כל כך רחוק?! אני לא יודעת מה יהיה מחר... כשנגיע לגשר נעבור אותו...

- אם כך, נצא לדרך חדשה. יהיה מה שיהיה!!

אני חשה סחוטה. השיחה לא הייתה קלה לי. במהלכה עלו הרבה מטענים רגשיים שגזלו ממני אנרגיה רבה. נראה לי שהדרך היחידה כרגע מובילה למיטה. לא יכולה לחשוב יותר על כלום.

מחר נמשיך מכאן הלאה ... לילה טוב.

www.right-place.co.il

Image : by LaurenBurns on Flickr

הייטק - לתת עוד צ'אנס?

צלצול הטלפון מעיר אותי בשעת בוקר מוקדמת. רדומה ואפופה אני מרימה את השפופרת.
- "בוקר טוב, מדברת רותי [שם בדוי] מחברת [חברת השמה ידועה]. רציתי לדעת אם את מחפשת עדיין עבודה".

קולה מעורר בי נשכחות, צליל מעולם שפוי יותר בו הייתה לי עבודה, או לפחות ידעתי במה אני עוסקת, להבדיל מחוסר הוודאות והבלבול בהם אני נתונה היום. בבת אחת אני קופצת מהמיטה.

איזה יופי - עדיין לא שכחו אותי!
- "אשמח לשמוע מה שיש לך להציע" אני עונה, מתאמצת ככל יכולתי להסתיר את העובדה שזה עתה קמתי. איזה יופי! עדיין מתעניינים בי. למרות שאני לא באמת מחפשת עבודה, אני מרגישה מוחמאת.
- "מדובר בחברת תקשורת גדולה במרכז. הם מחפשים איש אוטומציה שיבנה בשבילם את מערך הבדיקות האוטומטיות מאפס. זו משרה הדורשת הרבה ידע, עצמאות וראש גדול".

וואו! התעורר בי רגש ישן של התלהבות. לא יכול להיות טוב יותר. ליצור משהו מהתחלה ולהיות אחראית עליו, מעולה! ובכלל, זוהי הזדמנות לחזור למעגל העבודה, לזקוף ראש, להתפרנס בכבוד ...
אבל - שוב לעבוד ימים שלמים בלחץ? לא לראות אור יום? לא לחיות? הרי לא סתם התלבטתי והחלטתי לעזוב את התחום. ועכשיו - לסגת ולהתקפל? לתת לפחד מהלא נודע להשתלט עלי?

- "אוקיי" אני שומעת את עצמי עונה, "נשמע מעניין".
- "בואי ונקבע ריאיון ואספר לך על המשרה יותר פרטים".
- "מצויין".
קבענו מועד לריאיון.

אם כבר החלטתי לעזוב - אז למה להמשיך?
בשביל מה עשיתי את זה? אני תוהה, אם כבר חשבתי לעזוב את תחום ההייטק אז למה לא ללכת עד הסוף?
אבל - אולי רק נראה במה מדובר? למה לסגור אפשרויות מראש? נשמע מה יש לחברה הזו להציע.
ההתלבטות שוב קורעת אותי לגזרים : מצד אחד, ברור חד משמעית שאין לי עתיד בהייטק. מצד שני צריך פרנסה, ומה האלטרנטיבה? מה יהיה אם לא אמצא עבודה בשום מקום? בצעד כזה אני הולכת לשרוף את כל הגשרים מאחוריי. לא תהייה יותר דרך חזרה. אין גם רשת בטחון. והאמת- אני פוחדת ...

חברת תקשורת גדולה... נורה אדומה נדלקת במוחי. אני נזכרת בכל הפעמים שעבדתי בחברות תקשורת : בצוות הבדיקות נתקלתי בבורות משוועת בקרב הבודקים וראשי הצוותים שאמנם היו חזקים מאד מבחינה טכנית, אך לא הבינו דבר וחצי דבר בהבדל בין בדיקות ידניות לאוטומטיות. היה להם מובן מאליו שעלי לבצע בו זמנית גם את הבדיקות הידניות שלהם.

האמנם בדיקות אוטומטיות ?
מבלי לגלוש לפרטים טכניים : ההבדל בין בדיקות תוכנה אוטומטיות וידניות אקוויוולנטי להבדל בין רופא ואחות בבית חולים בהתאמה. מדובר בשני מקצועות נפרדים שיש ביניהם שוני מהותי ונדרשים לכל אחד מהם כישורים והכשרה אחרים לחלוטין. אי אפשר לצפות מרופא שיעשה את תפקיד האחות וההיפך. ובטח לא לעשות את שני התפקידים יחד.

למה ללכת רחוק? החברה האחרונה בה עבדתי היא דוגמא מצוינת לבורות וחוסר הבנה מסוג זה : בריאיון העבודה הוסבר לי בפירוש שמחפשים איש אוטומציה שיבנה את מערך הבדיקות האוטומטיות מאפס ויהיה אחראי על התחום. "רק בעיתות לחץ, כאשר יהיה צורך, יהיה עליו גם לעזור לצוות הבודקים הידניים" נאמר לי.
אני בתמימותי, חדורת רצון טוב, לא חשדתי בדבר. רק כאשר התחלתי לעבוד בפועל, וראיתי עד כמה לחצו עלי באגרסיביות כבר מההתחלה לבצע בדיקות ידניות, הבנתי שלא היה שם מושג קלוש מהן בדיקות תוכנה בכלל ואוטומציה בפרט.

מגיע יום הריאיון. אני כבר מוכנה : עברתי מספר ימים קודם על הרשימות שהכנתי אודות ניסיוני הרלוונטי, על רשימת התשובות לשאלות שאני עתידה להישאל והשאלות שעלי לשאול. הבגדים המתאימים שאלבש עומדים נקיים ומגוהצים מאתמול בערב . אני שותה את הקפה בשקט, ויוצאת בנינוחות, מחשבת את טווח הזמן המתאים להגיע למקום קצת יותר מוקדם.

תקשורת או תשקורת?
במשרד מחכה לי בחורה צעירה וחמודה, אני נכנסת והריאיון מתחיל : היא מספרת לי על החברה (חברה גדולה וידועה), התפקיד, הדרישות וכד', ואני שואלת את השאלות המעניינות אותי. התחושה נעימה מאד והשיחה קולחת. ללא לחץ.
ואז מגיעה כצפוי, השאלה על ציפיות השכר. אני מציינת את הטווח המקובל למשרה שלי, ושואלת בתגובה מה השכר שהחברה מוכנה לתת.

כאן מחכה לי הפתעה לא צפויה בעליל : היא נוקבת בשכר הנמוך כמעט פי שניים (!) ממה שמקובל עבור דרישות התפקיד.
אני בהלם מוחלט : עד כמה עוד אפשר לרדת? האם אין קץ לניצול? גם עבדות וגם שכר רעב? כבר עדיף לעבוד בשכר מינימום אבל לחיות יותר טוב! כלפי חוץ לא רואים עלי דבר. אני עוטה פני פוקר וממשיכה הלאה, כאילו כלום.

הריאיון מגיע לסיומו. בשלב זה אני יודעת בבירור שאין סיכוי שאלך למשרה הזו. נשארה רק נקודה קטנה לברר רק כדי לספק את סקרנותי – הרי כבר אין לי מה להפסיד.
- "אגב, מהו היקף הבדיקות האוטומטיות במשרה?" אני שואלת בתמימות מעושה "שיהיה ברור - רק משרה של 100% אוטומציה באה בחשבון מבחינתי, אחרת חבל על הזמן של כולנו".

- "אה כן, נכון, הם באמת הזכירו את זה." היא עונה בקול קטן "הם ציינו שהמשרה היא 90% אוטומציה ו-10% בדיקות ידניות..."

ברוך שפטרנו!

יצא המרצע מן השק! פירושו של דבר שמצפים ממני בפועל ל- 90% בדיקות ידניות ושאר הזמן (אם יישאר בכלל וסביר להניח שלא) אעשה בדיקות אוטומטיות. בדיוק כמו החברה אותה עזבתי לאחרונה אחרי חצי שנה בלבד ועל אותו רקע.
דבר טוב אחד יצא מהריאיון הזה. מצוין אפילו. הבנתי חד משמעית עד כמה נבונה הייתה ההחלטה לעזוב את תחום ההייטק .

אבן נגולה מעל לבי : אין מה להתלבט יותר.

אני חופשית ללכת במצפון שקט לדרך חדשה - תהיה זו אשר תהיה.

http://www.right-place.co.il/

Image : from Nejron on Flickr