אני שמה את פעמיי לאזור היי טק ידוע המשופע בחניונים גדולים. קדימה לעבודה.
לא נעים מת מזמן
אני נתקפת פיק ברכיים. תארו לכם, אישה במיטב שנותיה מסתובבת בין רכבים להצמיד פלאיירים לשמשות... הרי זה הזוי. איך אני אמורה לעשות את זה מבלי לעשות מעצמי צחוק?
בושה ממלאת אותי. אני? מחלקת פלאיירים? ומה אם יראו אותי אנשים? במיוחד אלה שמכירים אותי? ומה אם יגרשו אותי? או יכתבו לי דו"ח ... האם זה חוקי בכלל? כולי שטופת זיעה ולא רק מהשמש הקופחת שמעליי.
בידיים רועדות אני מתקרבת לרכב הראשון. מביטה מסביב. מישהו מסתכל? בינתיים לא. קדימה. אני שועטת, מרימה את המגב ודוחפת את הפלאייר מתחתיו כנשוכת נחש. וראה זה פלא – השמיים לא נופלים, והשמש ממשיכה לזרוח.
אני מתקדמת לרכב שלידו. הפעם ביותר בטחון. ו-צ'יק , עוד פלאייר מתחת לשמשה. כך אני מתקדמת והולכת לעוד רכב ועוד אחד, וכבר מגיעה לסוף השורה.
יופי, קדימה. נמשיך הלאה. כאן אני מתייעלת לשתי שורות במקביל. אני מתקדמת לא רע. עוצרת לרגע ללגימת מים וממשיכה במלוא המרץ.
מרוץ המכשולים מתחיל
אוי, הנה מישהו מתקרב. שרק לא יראה אותי. אני בורחת לשורת המכוניות הבאה שלא יתפוס אותי בקלקלתי, וממשיכה לחלק עד שיצא. יופי. כבר הלך. חוזרת חזרה לשורת האם וממשיכה.
אבוי לי! מישהו נמצא ברכב שבו שמתי פלאייר. לא נעים. איך אסביר את זה? מבלי לחשוב, אני מורידה את הפלאייר מהשמשה, אומרת "שלום" יפה, נותנת לאיש את הפלאייר ביד והולכת הלאה כאילו כלום. מבעד לכתפי אני רואה אותו מועך את הפלאייר וזורק אותו על המדרכה.
לאא!! אני נדרכת. גוש חונק את גרוני. איך הוא יכול לעשות לי את זה!! לזרוק פלאייר שכל כך הרבה עמלתי עליו? עלבון ממלא אותי. אני חשה שהקרקע רועדת לי מתחת לרגליים. מה קרה לך? אני שואלת את עצמי. אז מה אם הוא זרק את הפלאייר? עוד 99% יעשו את אותו הדבר!! תתרגלי. אם מכל 100 איש מישהו יפנה, זה ייחשב טוב, ובדיוק למטרה זו את עושה את זה. תתגברי!
ממשיכה הלאה. שורה אחרי שורה. החבילה מצטמצמת כבר לחצי. תפוקה יפה. אני מתקרבת לאזור שקבוצת אנשים מפטפטים עומדת בו. אין דרך לסגת. תמשיכי הלאה! אני פוקדת על עצמי, שיסתכלו אם זה מעניין אותם. את עושה את שלך. אני ממשיכה ומתעלמת מהכול. לא אכפת לי מה הם חושבים לעזאזל. ממילא לא אראה אותם יותר.
השור הזועם
לפתע מתקרב אלי אדם מבוגר לבן שער אדום פנים וכועס מאד. הבנתי שזה השומר של החניון. "גברת!" הוא צועק בכעס "אסור לשים פה פלאיירים! זה מלכלך את הרצפה. אין מי שינקה והעירייה גובה דו"ח על זה!"
את אשר יגורתי בא לי... מסלקים אותי. איך הוא מדבר אלי בכלל? אני מרגישה מושפלת עד עפר. מרוב הלם אין בפי מלים לענות לו ואני נסוגה אחורה שטופת זיעה ועייפה.
אין דבר. אני מנחמת את עצמי. ממילא כבר עברו כמעט שעתיים ושמתי יותר ממחצית החבילה. בפעם הבאה אחלק בחניון אחר באופן שלא אבלוט לעין מול השומרים. בכל מקרה - אם יסלקו אותי דרך הדלת, אגיע דרך החלון. דבר לא יעצור אותי.
כולי מלוכלכת מאבק המכוניות, מזיעה ותשושה. אבל רוחי מרוממת. עוד צעד בוצע בכוון היעד.
עתה הזמן לנוח בכיף !
www.right-place.co.il
Image : By Tristan Horn from Flickr
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה